<h1>הפרדס לרש"י הלכ' עירוב</h1>
<h2>דף סב.</h2>
עניין שכירות בית של גוי בשבת. שאלו במתיבתא, ישראל ששכר בית או עלייה בפונדק של גוים לחדש או לח' ימים, ונצרך אותו ישראל ביום השבת לצאת לבית הכסא, ואין לכל השרויים שם חוץ מפונדק אותו מקום. או שנצרך מים להעלות מן הבאר כדי לרחוץ פניו ידיו ורגליו, מאי צריך לערב או לקנות רשות מבעל הפונדק או מן אותם גוים ששכונים עמו, או דייו אותו שכר שנותן לבעל הפונדק לאותו חדש או לאותן ימים. ת"ש, כך ראינו שאם ישראל א[חד] בפונדק של גוים אע"פ שלא השכיר מותר לטלטל, ואין הגוים אוסרין עליו. דתנן הדר עם הנכרי בחצר הרי זה אוסר עליו, ר' אליעזר בן יעקב אומר לעולם אינו אוסר עד שיהו שני ישראל ואז אוסרין זה את זה. ואמרינן עלה. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' אליעזר בן יעקב. אבל אם כמה ישראל הם, ושכרו מן הגוי שפיר דמי לטלטל, ודאי באותו שכר ששכרו בראשונה. ואפי' בשבת שוכרין מן הגוי, דאמרינן [לקמן ס"ה ע"ב] חמא בר יוסף ור' חייא בר אבא (יוסי) [ור' אסי] איקלעו לההוא פונדק דגוי בשבת. אמר מהו למיגר, שוכר כמערב דמי, מה מערב מבעוד יום אף שוכר מבעוד יום, או דילמא שוכר כמבטל רשות דמי, מה [מ]ב(י)טל רשות ואפילו בשבת אף שוכר אפי' בשבת. אמר להו ר' חמא בר יוסף נשכור, אמר להו ר' חייא בר אבא לא נשכור, אמר להו ר' אסי נסמוך על דבר הזקן ונשכור. אייתו שאליה לר' יוחנן אמר להם יפה עשיתם ששכרתם. ומה שכתבתם בשאילה, צריך לערב. מילתא פסיקתא היא, אין עירוב מועיל במקום גוי כלום ואין ביטול רשות מועיל במקום גוי עד שישכיר.
<h2>דף פ:</h2>
עניין עירוב. מצאתי כתוב מי שלא עירב בערב הפסח צריך לעשות עירוב בכל שבת ושבת עד הפסח. והגאונים לא אמרו שאינו צריך לעשות כן, אלא אם לא עשה בערב הפסח, עירוב מן המצה, יעשה כל ערב שבת מן החמץ, ואם ירצה יעשה עוגה שאינה חמץ אפי' בשאר ימות השנה ויסמוך עליה עד הפסח הבא ויבערנה. והרב ר' קלונימוס בר' יצחק משום ר' יהודה בר' קלונימוס נ"ע אמר מפני מה עושין בערב הפסח משאר מועדים, לפי שבפסח עושין עוגות מצות דבר שמכניסו לקייום שאינו מתעפש שאם נאבד או נתעפש שאינו ראוי למאכל אדם בטל העירוב. וכדי שלא יבא לידי קלקול שיהא מטלטל בשבת בלא עירוב תיקנו הראשונים לעשות בפסח מצה מן הקמח הנגבית מכל בני החצר או המבוי שיש לקיימה לכמה ימים שלא יתעפש, ואלו היה קיים העירוב עד הפסח השלישי לא היה צריך עירוב, כל זמן שהראשון קיים. אלא שאינו מתקיים לפיכך צריך לחדשו. ועוד שלא ישתכח תורת עירוב מישראל, לכך מזכירין אותו לחדשו בכל פסח ופסח אעפ"י שהראשון קיים וראוי למאכל אדם. ואם נאכל אותו עירוב שנעשה, או שנאבד לאחר הפסח יעשה עוגה אחת עד הפסח הבא, ואין צריך בכל שבת ושבת. אבל מי שחביבה עליו מצות עירוב יחדשנה בכל שבת ושבת כדי שיעשה בפת ברכה א[חת] של ברכת עירוב וא[חת] של המוציא. כדגרסינן בברכות [ל"ט ע"ב] ר' זירא הוה בריך המוציא אפיתי דעירובא ואמר מדאיתעבידא הא ליתעביד בה מצוה אחריתי. ובלבד שישתייר מאותו הפת מזון שתי סעודות כדי לסמוך עליו כל השבת כולה, אבל דיעבד אפי' בכל שהוא מותר עליו.
